כיצד נקשרו רבי טרפון, היונה, העיר לוד ועץ זית עתיק?

זית עתיק בן מאות שנים יסייע לנו להאיר ולהבהיר זוויות נוספות אודות העץ, עליו נכתב וסופר רבות

 

השמורה הלאומית של טבע הארץ במקורות ישראל - נאות קדומים, ממוקמת בשפלה על פני 2,500 דונם. נופי המקום, הצמחים והמתקנים החקלאיים מייצגים חיים המשתקפים ממקורות ישראל. כמו כן עשיר השטח במבחר של כ-600 מצמחי הבר של ארץ ישראל, בעיקר צמחי השפלה וצמחים המאפיינים אדמות מעובדות.

מהבולטים שבצמחי ארצנו מני אז ועד היום הוא - הזית.

זית עתיק בן מאות שנים, שהועבר אל נאות קדומים, לאחר שניצל משיני בולדוזר שהכשיר שטח לבניית שכונה חדשה בעיר לוד, יסייע לנו להאיר ולהבהיר זוויות נוספות אודות העץ, עליו נכתב וסופר רבות.

לוד ועמק לוד מהווים את גבול שפלת יהודה, המאופיינת על פי ספר 'דברי הימים' בשפע זיתים ושקמים: "וְעַל הַזֵּיתִים וְהַשִּׁקְמִים אֲשֶׁר בַּשְּׁפֵלָה בַּעַל חָנָן הַגְּדֵרִי וְעַל אֹצְרוֹת הַשֶּׁמֶן יוֹעָשׁ" (דברי הימים א כ"ז, כ"ח). עדות לשפע הזיתים נמצא גם בספרות הנוסעים מן המאה ה-19: "ברמלה גדלים זיתים גדולים כאגוזים בצרפת" (ראסל 1831).

לשיא גדולתה הגיעה לוד לאחר חורבן הבית, כשבין המתיישבים בה היו חכמי הדור, שהקימו במקום את ישיבת 'זקני הדרום' והנהיגו יחד עם חכמי יבנה את שארית העם. ביניהם מוכרים ר' אליעזר בן הורקנוס; רבן גמליאל; ר' טרפון; ר' עקיבא ור' אליעזר המודעי. האחרון, מצביע על התייחסותו למודיעין הקרובה, ממנה יצאו המכבים לניצחון שהשיב לעם ישראל את עצמאותו בארצו, סיפור הרצוף בגבורה, חכמה ואמונה.

הד לרוח המיוחדת שהורישו לנו המכבים ניתן למצוא במדרש המסביר מדוע היונה בחרה דווקא עלה של זית כרמז מעודד לנח עם שובה אל התיבה: "וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב וְהִנֵּה עֲלֵה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ וַיֵּדַע נֹחַ כִּי קַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ" (בראשית ח', י"א)  חז"ל מסבירים את המסר בנכונותה של היונה לאכול מזון מר, ובלבד שלא תוותר על חופש: "אמרה יונה לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, יהיו מזונותי מרורין כזית ומסורין בידך, ואל יהיו מתוקין כדבש ותלוין ביד בשר ודם" (בבלי עירובין י"ח, ע"ב). מסר המזכיר את דבקותם של המכבים בחופש הרוחני, על אף חיים קשים ומרים: "...בזכרם את רָעוֹתָם... בהרים ובמערות כחיות השדה..." (מכבים ב', ח'). "עֲלֵה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ", התגלגל והיה לסמל לשלום. ה'טרף' נבחר כמונח בוטני, המייצג את חלקו הרחב של  העלה. יתכן כי 'טרף העלה', היה הבסיס לשמו המיוחד של ר' טרפון1, מחכמי לוד, שפסק כי שמן הזית הוא המתאים ביותר להדליק בו נר שבת: "רבי טרפון אומר: אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד" (משנה שבת ב', ב'). בין שדאג ר' טרפון לשכניו החקלאים שימכרו את תוצרתם ובין שבקש את האיכותי שבשמנים, יש כאן רצף אסוציאטיבי המחבר רעיון ומציאות, או משלב חומר ורוח, מאפיין חשוב במורשת עמנו.

בנאות קדומים נטועים עשרות עצי זית, חלקם הועתקו, כאמור, במבצעי הצלה ממקומות שונים בארץ וחלקם ייחורים - 'ילידי המקום', שנעשו בידיהם האמונות של זכריה וסעיד, הגננים המקומיים.

עץ הזית 'מדושן' בסיפורים, מדרשים וסמלים. עיסוק בעץ הזית עשיר במילים ייחודיות בעברית כגון, חֹטֶר וְנֵצֶר, יִצְהָר וּמֶגֶד. אלה ואחרים מרתקים בגלגוליהם ובמשמעותם, ומהווים הוכחה לעושר הלשוני של אבותינו, אשר נבע מקרבה ייחודית לצמחי הארץ בהיבט קיומי, ובהיבט רגשי-תרבותי. כל ה'צמא' להסברים ולסיפורים מוזמן ל'צל עצי הזית' בנאות קדומים.

 

 

 

1. לשם 'טרפון', גם מקור בשפה היוונית ופירושו: מורה, מדריך.

הדפסשלח לחבר
דרונט בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד